בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לשמור על קשרים חברתיים ועל שמחת חיים
בדידות משפיעה על הבריאות לא פחות ממחלות רבות. איך מזהים אותה, ואילו מסגרות ופעילויות עוזרות לבנות מחדש קשרים משמעותיים.
הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, חברים ותיקים הלכו לעולמם או עברו לבית אבות, בן או בת הזוג כבר לא כאן, והיציאה לעבודה, שסיפקה במשך עשרות שנים מפגשים יומיומיים, הסתיימה. עבור מבוגרים רבים, השנים שאחרי הפרישה מביאות איתן חופש, אבל גם שקט שלפעמים הופך לבדידות. בדידות אינה רק תחושה לא נעימה. אנשי מקצוע בתחום הבריאות מתייחסים אליה כיום כגורם סיכון של ממש, שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית. ההבנה הזו חשובה, כי היא מזכירה שמדובר בבעיה שאפשר וצריך לטפל בה.
בדידות היא לא רק להיות לבד
חשוב להבחין בין בדידות לבין לבד. יש אנשים שחיים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים בודדים. בדידות היא הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין הקשרים שיש לו בפועל. היא יכולה לנבוע מחוסר במפגשים, אבל גם מתחושה שאין עם מי לשתף באמת, שאף אחד לא מבין או שאין מי שזקוק לך.
בגיל המבוגר יש גורמים שמגבירים את הסיכון לבדידות: אובדן בן זוג, ירידה בשמיעה או בראייה שמקשה על שיחות, קשיי ניידות שמגבילים יציאה מהבית, מגורים במקום מרוחק מהמשפחה, וגם מעבר דירה לסביבה חדשה. כל אחד מהם יכול לצמצם בהדרגה את המעגל החברתי, לפעמים בלי ששמים לב.
איך זה משפיע על הבריאות
מחקרים רבים מצביעים על קשר בין בדידות ממושכת לבין מגוון בעיות בריאות, ביניהן עלייה בסיכון למחלות לב, לירידה קוגניטיבית, לדיכאון ולהפרעות שינה. אנשים בודדים נוטים גם להזניח את עצמם יותר: לאכול פחות טוב, לזוז פחות ולדחות ביקורים אצל הרופא.
מנגד, קשרים חברתיים פעילים קשורים לבריאות טובה יותר, לתחושת משמעות ולעמידות רבה יותר מול משברים. מפגש עם חברים, שיחה עם נכד או פעילות קבוצתית קבועה מספקים לא רק הנאה, אלא גם גירוי מחשבתי, סיבה לקום בבוקר ותחושה של שייכות.
מסגרות שכדאי להכיר
בישראל פועלות מסגרות רבות שמיועדות בדיוק לאוכלוסייה המבוגרת, וחלק גדול מהן אינו מוכר מספיק. כדאי לברר מה קיים באזור המגורים:
- מרכזי יום לקשיש, שמציעים פעילות, ארוחות, הסעות ומפגש חברתי קבוע
- מועדונים לגיל השלישי ומרכזים קהילתיים במתנ"סים
- קהילות תומכות, שבהן אב בית ומוקד זמין מלווים את המבוגרים שגרים בבתיהם
- אוניברסיטאות עממיות וקורסים להשכלה למבוגרים
- ארגוני מתנדבים שמפעילים ביקורי בית ושיחות טלפון קבועות
- חוגי התעמלות, ריקוד, מוזיקה ויצירה ברשויות המקומיות
מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות יכולות לעזור בהכוונה למסגרות המתאימות, וכדאי לפנות אליהן גם כדי לבדוק זכאות להטבות ולסיוע בהסעות.
התנדבות: לתת ולקבל
אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא דווקא לעזור לאחרים. מבוגרים רבים מגלים שהתנדבות מחזירה להם את התחושה שהם נחוצים ושיש להם מה לתרום. הניסיון והידע שנצברו לאורך עשרות שנים של עבודה וחיים הם משאב יקר ערך.
ההתנדבות יכולה ללבוש צורות רבות: עזרה לתלמידים בשיעורי בית, ליווי עולים חדשים, פעילות בבתי חולים, הדרכה במוזיאונים, עבודה בבנקים למזון או שימור מורשת ותיעוד סיפורי חיים. כדאי לבחור תחום שקשור לתחביבים או למקצוע הקודם, ולהתחיל במחויבות קטנה שאפשר להרחיב בהמשך.
הטכנולוגיה כגשר
בשנים האחרונות הטכנולוגיה הפכה לכלי משמעותי בשמירה על קשר. שיחות וידאו מאפשרות לראות את הנכדים שגרים רחוק, קבוצות הודעות משפחתיות מאפשרות להיות חלק משגרת היום של הילדים, וקבוצות עניין ברשת מחברות בין אנשים עם תחביבים משותפים.
עבור מי שלא מרגיש בנוח עם הטכנולוגיה, יש קורסים ייעודיים למבוגרים, ולעיתים קרובות הנכדים ישמחו ללמד. כדאי להתחיל בצעד אחד פשוט, כמו שיחת וידאו שבועית קבועה עם המשפחה. חשוב לזכור עם זאת שהטכנולוגיה היא השלמה ולא תחליף למפגש פנים אל פנים.
איך בני משפחה יכולים לעזור
בני משפחה ממלאים תפקיד מרכזי בזיהוי בדידות ובהתמודדות איתה. לפעמים ההורים לא ירצו להכביד ויגידו שהכל בסדר, ולכן כדאי לשים לב לסימנים: הסתגרות בבית, הזנחה של מראה חיצוני או של הבית, ירידה במצב הרוח, שינויים בתיאבון או בשינה, ודיבור חוזר על כך שאין להם מה לעשות.
שיחה קבועה, גם קצרה, בשעה ידועה, יוצרת עוגן בשגרה. אפשר לעודד את ההורים להצטרף למסגרת חברתית, ואפילו להתלוות אליהם בפעם הראשונה, שהיא לעיתים קרובות הקשה ביותר. שיתוף ההורים בחיי המשפחה, בבקשת עצה, בבישול משותף לחג או בעזרה עם הנכדים, מחזק את תחושת המשמעות שלהם.
מתי לפנות לעזרה מקצועית
כאשר הבדידות מלווה בעצב מתמשך, באובדן עניין בדברים שבעבר גרמו הנאה, בשינויים בשינה ובתיאבון או במחשבות קשות, ייתכן שמדובר בדיכאון. דיכאון בגיל המבוגר נפוץ יותר ממה שנהוג לחשוב, ולעיתים קרובות אינו מאובחן כי מייחסים את הסימנים לגיל. חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיכול להפנות לטיפול מתאים. דיכאון הוא מצב רפואי שניתן לטפל בו בהצלחה בכל גיל.
בעלי חיים, תחביבים ושגרה יומית
לצד הקשרים עם בני אדם, גם גורמים אחרים יכולים להפחית את תחושת הבדידות. בעל חיים, כמו חתול או כלב קטן ורגוע, מעניק חברה, שגרה וסיבה לצאת לטיול ולפגוש שכנים, בתנאי שהמצב הבריאותי מאפשר לטפל בו. תחביב כמו גינון, נגינה, ציור או כתיבת זיכרונות ממלא את היום בעשייה, ולעיתים גם מוביל למפגשים עם אנשים בעלי תחומי עניין דומים.
שגרה יומית מובנית חשובה במיוחד. קימה בשעה קבועה, יציאה יומית מהבית, גם אם רק לקניות בשוק או לכוס קפה בבית הקפה השכונתי, ופגישות קבועות בלוח השבוע יוצרות מסגרת שמונעת מהימים להתמזג זה בזה.
לסיכום
בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא לא גזירת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, חוגים, שימוש מושכל בטכנולוגיה ומעורבות של המשפחה יכולים יחד לבנות מחדש רשת של קשרים משמעותיים. הצעד הראשון הוא לרוב הקשה ביותר, אבל הוא גם זה שפותח את הדלת לתקופה מלאה, פעילה ומחוברת.
